פסק-דין בתיק ת"ק 38188-04-13

תביעה ותביעה שכנגד לקבלת פיצוי בגין נזקים והפסדים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 15.8.2012, בה היו מעורבים שני כלי רכב; רכב השייך לתובעים שהיה נהוג בידי התובע 1 (להלן: התובע) ורכב השייך לנתבעת1 (שהנה גם התובעת שכנגד) (להלן: הנתבעת) שהיה נהוג בידה.

התאונה ארעה כאשר רכב התובעים חנה לצד הדרך ורכב הנתבעת היה בנסיעה ופגע בדלת השמאלית קדמית של רכב התובעים. לטענת התובעים, התאונה ארעה כתוצאה מרשלנות הנתבעת אשר נסעה ברכבה, לא הבחינה בדלת שהייתה פתוחה ופגעה בה, ואילו הנתבעת טוענת כי בהיות רכבה במקביל לרכב התובעים, נפתחה הדלת וכך ארעה הפגיעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתמונות כלי הרכב שהוגשו לי, ושמעתי את גרסאות התובע והעד מטעמו והנתבעת, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות ודינה של התביעה שכנגד להתקבל במלואה. אנמק את מסקנתי:

יש לבכר את גרסתה של הנתבעת על לפני גרסת התובע. בחינה עצמאית של גרסת הנתבעת מלמד כי המדובר בגרסה הגיונית וקוהרנטית יותר מגרסת התובע, והיא מתיישבת עם יתר הראיות והנתונים המצויים בתיק. התובע העיד כי הוא חפץ להיכנס לרכבו, פתח את הדלת ונכנס לרכב,  כשלפני כן הסתכל ולא הבחין בכלי רכב, וכאשר התכוון לסגור את הרכב שמע "בום". הפעולה שמתאר התובע הנה פעולה שאינה דורשת זמן ממושך, הגם שהתובע ניסה לטעון כי היא אורכת זמן (!) הואיל ולטענתו אין הוא צעיר. זוהי פעולה של פתיחת דלת, כניסה לתוך הרכב וסגירת הדלת. הזמן בו הדלת הייתה פתוחה הוא מקטע קצר מבחינת הזמן ופעולה זו היא שיצרה את הסיכון לכלי הרכב שנסעו בכביש. אין בידי לקבל את גרסת התובע ובנו כי בזמן התאונה הם היו במהלך כניסה לרכב לקראת נסיעה. גרסה זו אינה מתיישבת עם יתר הממצאים. לשם שלמות התמונה אציין כי עדותו של בנו של התובע אין בה כדי לתרום. נראה כי הבן ניסה למעט בפרטים ומסר כי הוא לא ראה התרחשות התאונה אלא רק שמע את רעש המכה.

מיקום הנזקים ברכב הנתבעת מלמד בבירור על כך כי התובע פתח את דלת רכבו, כשרכב הנתבעת היה קרוב מאד לרכבו ואף במקביל לו. ברכב הנתבעת מספר פגיעות: מעיכה בחלק הצדדי של הכנף הימנית קדמית, פגיעות נקודתיות בצד הרכב ובמראה מצד ימין. המעיכה בכנף הימנית מלמדת כי פתיחת הדלת נעשתה כאשר רכב הנתבעת היה במקביל לרכב התובעת; משמע כי התובע פתח את דלת רכבו מבלי שינקוט זהירות ויסתכל אם מאחוריו נוסעים כל רכב. הנזקים שנגרמו לדלת רכב התובע מתיישבים עם מסקנה עובדתית זו.

התובע הפגין בקיאות בתרחישים של תאונות וניסה להתאים את עדותו לממצאים בפועל . הוא טען כי תהליך כניסתו לרכב אינו קצר - כדי לשכנע כי הדלת הייתה פתוחה זמן ממושך, והוא טען כי הוא הגיע מחוץ לרכב ולא שרצה לצאת ממנו. לעומתו, הנתבעת הנה אישה מבוגרת העידה עדות ישירה, סדורה, פשוטה וברורה ואישרה את כל הפרטים, גם אלו שיכולה להשתמע מהם מסקנה לכאורה לחובתה; כך אישרה הנתבעת כי לאחר התאונה היא אמרה שהיא מצטערת,  כך היא ציינה בפניי: "לאחר התאונה אמרתי אני נוראה מצטערת, פגעתי במשהו, באדם הוא אמר לא פגעת... אני אדם מנומס שאם קורה משהו אני מצטערת". על מנת להסיר כל ספק, התרשמתי כי ביסוד התנצלותה של הנתבעת מעשה נימוסין, תגובה-אנושית לאדם שזה עבר תאונה,  ולא כנובע מתוך תחושת אשם לקרות התאונה.

אשר לגובה הנזקים: הנתבעת קיבלה תגמולי ביטוח ממבטחת רכבה והיא תובעת הפסדים נוספים שנגרמו לה; דמי השתתפות עצמית בגין הנזק ובגין ירידת ערך והפסד בגין ביטול הנחה. להפסדים אלה תימוכין שצורפו לכתב התביעה שכנגד.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד. אני מחייב את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד,  לשלם לתובעת שכנגד סך של  2941 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום התאונה (15.8.2012 ) ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות בסך של 250 ש"ח.  הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 ימים מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,  כ"ט תשרי תשע"ד, 03 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: